פיענוח נכון יותר של שפת גוף מתחיל מצפייה ברגליים.
למה? כי במשך אלפי שנים, הרגליים וכפות הרגליים הגיבו באופן מידי לכל איום פוטנציאלי.
המוח הלימבי שלנו וידא שכפות הרגליים יגיבו כפי הצורך ע”י הפסקת התנועה (freeze),
בריחה (flight) או בבעיטה כלפי האיום (fight).

גם היום אנו מגיבים כך לסכנה מיידית ומוחשית.
קודם כל הרגליים קופאות, לאחר מכן מנסות להתרחק, ולבסוף, אם אין ברירה,
מתכוננות להילחם ולבעוט.

למרות שאנו מכסים את הרגליים בבגדים ונעליים,
הרגליים מגיבות לא רק ללחץ ואיומים, אלא גם לאמוציות, שליליות וחיוביות.
הרגליים משדרות מה שאנו חשים, חושבים ומרגישים.

אנו פונים כלפי משהו שאנו אוהבים או שמוצא חן בעינינו,
ומפנים רגלינו למקום אחר כאשר אנו לא אוהבים את מה או את מי שלידינו.
כאשר אדם מפנה את רגליו למקום אחר (לכיוון הדלת, למשל) זהו סימן של רצון לנתק מגע.
זה יכול להיות סימן שהבן אדם בלחץ זמן, או שאולי הכעסת אותו.
כאשר מישהו רוצה להצטרף לשיחה של זוג, אם הם מעוניינים לשתף, הרגליים ייפתחו וייוצר משולש אליו ניתן להצטרף.
זוהי הזמנה בלתי מילולית להצטרף אליהם.
2שיחה סגורה (עוף מכאן, קרצייה!)
פה בתמונה הם אמנם מסובבים את הראש כלפיו ומחייכים,
אך גופם פונה זה כלפי זה ולא כלפיו.
הרגליים מדברות.הגבר והאישה מעוניינים להמשיך את השיחה ביניהם מבלי לשתף את האיש שבמרכז.
האם  הוא מבין את המסר החזק שלהם? לא בטוח בכלל…

 

 

 

 

 

3

“משולש פתוח”
כאן יש רצון לשתף את כולם בשיחה.
כולם מכוונים למרכז, כולם בעמידה נינוחה וכפות הרגליים פתוחות זה לזה.